הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית חיפה - פסקדין

החלטה

החלטה זו עניינה בטענה מקדמית שהעלתה התובעת בדיון, בדבר השתק פלוגתא (בדיון טען ב"כ התובעת ל"השתק עולה", אלא וכפי שהובהר בעניין זה ע"י התובעת, הבהרה המקובלת עליי, מדובר בטענה למחסום דיוני בדמות השתק פלוגתא, וברי שכוונתה בדיון לא הייתה לכך שלא קמה לה הזכות לתבוע).

עסקינן בתביעת שיבוב בסך של 21,806 ₪ שהגישה התובעת, חברת ביטוח, נגד הנתבעת להחזר תגמולי ביטוח ששולמו למבוטח התובעת בגין נזקיו כתוצאה מתאונה מיום 20/1/10 בה נפגע רכב המבוטח "בחלקו הקדמי" בשל בור שנפער ומכסה ניקוז "שיצא ממקומו".

מסתבר, כי בגין אותה תאונה תבע המבוטח של התובעת, בבית המשפט לתביעות קטנות, את הנתבעת דנן לתשלום נזקיו העקיפים.

בפסק הדין שניתן ביום 3/7/11 ע"י כב' השופטת מעין צור (ת"ק 12112-12-10) חויבה הנתבעת לפצות את התובע שם (המבוטח) בגין הנזקים שהוכחו בפניה, תוך שקבעה כי העירייה לא עמדה בחובתה לדאוג לתקינותם ולתחזוקתם של הכבישים בתחומה וכי מאידך אין מקום לייחס למבוטח אשם תורם.

לדידה של התובעת, נוצר בעקבות פסק הדין הנ"ל השתק פלוגתא כלפי הנתבעת בכל הנוגע לשאלת האחריות, וכל שנותר הוא לדון בהיקף הנזק בלבד.

הנתבעת, לעומת זאת, טוענת כי פסק הדין הנ"ל יוצר השתק עילה כלפי התובעת, כך שממילא היא מושתקת מלהגיש את תביעתה בדנן. לעניין השתק פלוגתא נטען, כי בפסק הדין לא הוכרעה באופן פוזיטיבי שאלת האחריות כמו גם שאלת האשם התורם, כך שלא מתקיים השתק כאמור.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בפסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות, החלטתי לקבל את טענת התובעת ולקבוע שפסק הדין האמור יש בו כדי השתק פלוגתא בכל הנוגע לשאלת אחריות הנתבעת לתאונה, כמו גם לשאלת האשם התורם, להבדיל משאלת הנזק.

שאלה זו של האחריות לאירוע התאונה עמדה במוקד ההתדיינות בין הצדדים באותו הליך, ובעניין זה, לאחר ששמעה את עדותו של נהג הרכב המבוטח, קבעה כבוד השופטת צור כדלקמן:

"4. סעיף 235 לפקודת העיריות מטיל על עירייה חובה לדאוג לתקינותם ולתחזוקתם של הכבישים ושל הדרכים שבתחומה, ובכלל זה לתקינותה של מערכת הניקוז והביוב. השאלה היא, האם עמדה העיריה בחובתה זו. מן הטעמים שיפורטו להלן, סבורה אני, כי התשובה לשאלה זו הינה שלילית.

5. ... במקרה זה לא הצביעה העיריה על קיומו של מנגנון כלשהו למניעת התרוממותם של מכסי הביוב. ימים גשומים וסוערים אינם דבר בלתי צפוי, ועל העיריה לנקוט באמצעים סבירים על מנת למנוע ממכסי הביוב להינתק ממקומם, יתכן שעל ידי שיפור מערכת הניקוז, או על ידי קיום סיורי פיקוח מוגברים בימים מסוג זה והתרעה בפני נהגים על הסכנה הצפויה (למשל באמצעות שילוט מתאים)" (ההדגשה אינה במקור).

משמעות דברים אלה ברורה, ולפיה נקבעה אחריותה של הנתבעת לקרות התאונה, בכך שלא עמדה בחובתה לנקוט אמצעים סבירים על מנת למנוע ממכסי הביוב להינתק ממקומם. טענת הנתבעת לאי הכרעה באופן פוזיטיבי בשאלת אחריותה לתאונה, דינה אפוא להידחות.

הוא הדין באשר לשאלת האשם התורם. גם שאלה זו הוכרעה בהליך הנ"ל ע"י כבוד השופטת צור, בקובעה, כי אין מקום לייחס לנהג הרכב אשם תורם. להלן הקטע הרלוונטי:

"6. אוסיף, כי טענת העיריה, כי הנזק הנטען נגרם כתוצאה מנהיגה בלתי זהירה של הנהג ברכב התובע לא הוכחה, ומשכך אין מקום לייחס לו אשם תורם" (ההדגשה אינה במקור).

ההכרעה בפלוגתא זו לעניין אחריות העירייה והעדר אשם תורם, מחייבת היא בכל הנוגע לתובענה שבפניי שהינה בין "חליפו" של התובע באותו הליך (חברת הביטוח) לבין הנתבעת.

יצוין, כי לגבי שאלת הנזק בהליך שבפניי, להבדיל משאלת האחריות, אין חולק כי לא מתקיים השתק כפי שגם התובעת עצמה מסכימה בסעיף 10 לתגובתה.

באשר לטענת השתק העילה שהועלתה ע"י הנתבעת, דין הטענה להידחות, שכן אף שעילת התביעה בהליך שבפניי נשענת על אותה תאונה, אלא שהיא מכוונת לנזקים הישירים שנגרמו ואשר שולמו על ידי התובעת למבוטח. עם תשלום תגמולי הביטוח עוברת זכות התביעה לתובעת, כך שאין בתביעה שמוגשת בעניין הנזקים העקיפים כדי לגרור ויתור של חברת הביטוח על זכותה לתבוע פיצוי או שיפוי.

בעניין זה ראו דבריה של המלומדת נינה זלצמן בספרה "מעשה בית דין בהליך אזרחי" לפיהם; "משהתקיימה דרישה זו לצורך העברת הזכות, קמה לנעבר עילת תביעה נפרדת כלפי המזיק להשבת ההטבה שנתן או תגמולי הביטוח ששילם" (שם, בעמוד 480).

השורה התחתונה היא, אפוא, שפסק הדין שניתן בתביעת המבוטח בדנן יוצר השתק פלוגתא בשאלת אחריות הנתבעת לתאונה, ואינו יוצר השתק עילה כלפי התובעת בהגשת תביעתה בהליך זה שבפניי. באשר לשאלת הנזק, כפי שצוין, יש לבררה לגופה.

אי לכך, הצדדים יודיעו האם לאור החלטתי זו ובעקבותיה מתקיימות ביניהם הסכמות לעניין גובה הנזק, ואם לאו, האם נחוץ דיון בשאלה זו או שמא ניתן להגיע להסכמה דיונית בעניין.